בדיקת המוגלובין A1C, הבדיקה המרכזית שעליה מסתמכים רופאים לאבחון ולאיזון סוכרת, נותנת תוצאות מטעות אצל אנשים עם חסר באנזים G6PD, וגורמת לעיכוב באבחנת הסוכרת וגם לטיפול לא מספק אצל מטופלים שכבר אובחנו.

בישראל מדובר בנושא חשוב במיוחד, משום שחסר ב-G6PD (”רגישות לפול”) שכיח במיוחד בקרב יוצאי עיראק, לוב, כורדיסטן, ארצות המזרח וצפון אפריקה. הבעיה חמורה ביותר אצל גברים, מאחר שהגן המקודד את האנזים נמצא על כרומוזום X.

מהי בדיקת המוגלובין A1C?

A1C היא בדיקת דם שמעריכה את כמות הסוכר ש”נדבקה” להמוגלובין בכדוריות הדם של המטופל. הבדיקה מאפשרת לאמוד את עומס הסוכר שאליו המטופל נחשף במהלך שלושת החודשים האחרונים.

אצל רוב המטופלים, זו בדיקה מצוינת להערכת עומס הסוכר הממוצע בתקופה שקדמה לבדיקה. בשונה מבדיקת סוכר בצום, היא משקפת גם את התנודות ברמות הסוכר במהלך היום וסביב ארוחות. היא גם מאפשרת “לגלות” מטופלים שהקפידו על איזון הסוכרת ממש לפני בדיקת הדם, אך היו פחות מאוזנים במהלך התקופה שקדמה לה.

מחקרים רבים הראו שרמות A1C מנבאות טוב יותר נזקים הנגרמים מסוכרת מאשר בדיקת סוכר בצום, ולכן הרופאים מסתמכים עליה מאוד:

• כדי לאבחן סוכרת

• כדי להעריך את חומרת הסוכרת

• כדי לבדוק אם הטיפול מספק והמטופל מאוזן

• כדי להחליט אם צריך להתקדם לטיפול יותר חזק

  אבל זו בדיקה בעייתית מאוד אצל חלק מהמטופלים.

ממה נובעת הבעיה?

בדיקת A1C מודדת את כמות הסוכר שהצטברה בכדוריות הדם האדומות במשך הזמן שעבר מאז היווצרות הכדוריות ועד שהן נבדקות בבדיקת הדם.

ההנחה שעומדת בבסיס הבדיקה היא שהזמן הזה זהה פחות או יותר בין אנשים, והוא עומד סביב 3 חודשים.

אך זה לא נכון במצבים שבהם כדוריות הדם נהרסות ומתפרקות מהר יותר.

כאשר כדוריות הדם נהרסות מהר יותר, הבדיקה נותנת ערך נמוך, לא בגלל שהסוכר אצל המטופל מאוזן, אלא בגלל שהכדוריות שנלקחו אצלו יותר צעירות מהמצופה בבדיקה.

וזה בדיוק מה שקורה אצל מטופלים עם חסר באנזים G6PD.

אצל רוב המטופלים, האנזים G6PD מאפשר לכדוריות הדם לתקן באופן שוטף נזקים מלחץ חמצוני בסביבת התא. לעומת זאת, אצל אנשים עם חסר באנזים זה, כדוריות הדם אינן מסוגלות לתקן את נזקי החמצון בצורה תקינה. כתוצאה מכך הכדוריות מתפרקות מהר יותר.

כתוצאה מההרס המוגבר, כדוריות הדם שנדגמות אצל מטופלים עם חסר ב-G6PD שהו לרוב פחות זמן במחזור הדם מאשר במטופלים אחרים. ולכן, הבדיקה תיתן תוצאות נמוכות יותר מאשר במטופלים ללא פגם באנזים שנחשפו לרמות דומות של סוכר.

כך שאצל מטופלים עם חסר ב-G6PD, בדיקת A1C מסתירה את חומרת הסוכרת, ולפעמים את עצם קיום סוכרת.

מה מצאנו במחקר?

במחקר שביצענו באמצעות הרשומות הרפואיות הממוחשבות, השווינו רמות A1C ורמת סוכר בצום אצל מטופלים עם חסר G6PD ומטופלים ללא חסר באנזים במשך 20 השנים האחרונות.

מצאנו שכאשר רמות הסוכר בדם היו זהות, אצל מטופלים עם חסר ב-G6PD, ערכי A1C היו נמוכים משמעותית עבור רמות סוכר דומות.

לדוגמה:

אצל רוב האוכלוסייה, רמת סוכר בצום של 126 מ”ג לד”ל מתאימה בערך ל- A1C של 6.5%. זה לא מקרי, אלו בדיוק הספים המשמשים לאבחון סוכרת - רמת גלוקוז בצום של 126 ומעלה, או A1C של 6.5% ומעלה.

אבל אצל גברים עם חסר G6PD, כדי להגיע ל-A1C של 6.5% רמת הסוכר צריכה להגיע לממוצע של כ-168, רמה שאצל רוב המטופלים האחרים מתאימה ל-A1C של כ-7.5%.

כלומר:

אם הרופא יסתמך על בדיקת A1C, הוא עלול לפספס את הסוכרת ולא להתחיל טיפול, למרות שרמות הסוכר כבר הופכות למסוכנות עבור המטופל.

לא זו בלבד, אלא שהפער בין רמות הגלוקוז לבין חומרת הסוכרת המשתקפת בבדיקת A1C עולה עוד יותר ככל שהסוכרת מחמירה.

כאשר גברים עם חסר G6PD מגיעים ל-A1C של 7.5%, הם נמצאים בממוצע ברמות סוכר שבשאר האוכלוסייה היו מתאימות ל-A1C של כ-9%.

חמור מכך, הפרש זה הוא רק הפער הממוצע בקרב האנשים עם חסר G6PD. אצל חלק מהמטופלים, כגון אלו שהיו חשופים לנזק חמצוני ברמה גבוהה, או עם פגם יותר קשה באנזים, הבדיקה ממעיטה עוד יותר את חומרת הסוכרת.

בעצם, מטופלים עם G6PD נראים “מאוזנים”, למרות שהם סובלים מסוכרת עם רמות סוכר גבוהות מאוד.

למה זה בולט יותר אצל גברים?

הגן של G6PD נמצא על כרומוזום X.

לגברים יש כרומוזום X אחד בלבד, ולכן כאשר יש פגם בגן שמקודד את האנזים, כל כדוריות הדם מושפעות ונהרסות מהר יותר.

לנשים יש שני כרומוזומי X, ולכן בדרך כלל רק חלק מהתאים קיבלו העתק לא תקין של האנזים, ורק התאים שקיבלו את ההעתק הלא תקין יסבלו מהפגיעה. ולכן אצל רוב הנשים ההשפעה מתונה יותר מאשר גברים (אם כי זה משתנה בין אישה לאישה).

איך זה קשור לחוסר שוויון רפואי?

מעבר לעיכוב באבחון הסוכרת, ולחוסר איזון של עומס הסוכרת, מטופלים עם חסר ב-G6PD מקבלים טיפול פחות טוב משאר האוכלוסיה.

בשנים האחרונות נכנסו שתי משפחות של תרופות חדשות יעילות במיוחד, אשר חוללו מהפכה ביכולת לטפל בסוכרת ולמנוע את סיבוכיה:

אגוניסטים לרצפטור GLP-1, לדוגמה:

• אוזמפיק

• טרוליסיטי

• ויקטוזה

ומעכבי התעלה SGLT2:

• ג’רדיאנס

• פורסיגה

התרופות הללו לא רק מורידות סוכר, הן מפחיתות בצורה משמעותית:

• התקפי לב

• שבץ

• אי ספיקת כליות

• אי ספיקת לב

• אשפוזים

• ותמותה באופן כללי

הן גם מסייעות בירידה במשקל, וכך משפרות עוד יותר את הסוכרת ומורידות גם את לחץ הדם.

מבין שלל היתרונות שלהן, התרופות האלו גם כמעט ואינן גורמות להיפוגליקמיה, בניגוד לתרופות הוותיקות יותר.

המטופלים עם חסר ב-G6PD מקבלים פחות את התרופות החדשות האלו ובאיחור ניכר לעומת שאר חולי סוכרת.

למרות שחלק מהרופאים יודעים באופן תאורתי על הבעייתיות של בדיקת A1C כאשר כדוריות הדם נהרסות, בפועל הטיפול בסוכרת נקבע לפי קווים מנחים, אשר מתבססים על רמות A1C, תוך התעלמות מחוסר המהימנות שלה במצב של חסר ב-G6PD.

בישראל סל הבריאות מעמיק עוד יותר את חוסר השוויון הבריאותי באוכלוסייה עם חסר ב-G6PD.

סל הבריאות קבע קריטריונים לסבסוד של GLP-1 התלויים ברמות A1C, ובמקרים רבים נדרש תיעוד של רמות A1C ברמות של 7.5% ומעלה כדי שהמטופל יקבל מימון של התרופה במסגרת סל הבריאות.

מצב זה יצר בפועל אפליה טיפולית ופער בנגישות לטיפול היעיל ביותר למניעת סיבוכי סוכרת עבור מטופלים עם חסר G6PD.

המחקר שביצענו באוכלוסייה מראה שזה לא רק חשש תאורטי. בהסתכלות רטרוספקטיבית על נתוני אבחון וטיפול ניתן לראות שמטופלים עם חסר ב-G6PD

• אובחנו באיחור

• התחילו טיפול לסוכרת יחסית מאוחר יותר

• סבלו מעיכוב בקבלת טיפול ב-GLP-1

• קיבלו פחות טיפול ב-SGLT2

  

  

  

• והטיפול התת-מיטבי הזה לווה בשיעור גבוה יותר של סיבוכי סוכרת חמורים בקרב מטופלים עם חסר ב-G6PD וסוכרת, כולל:

• פגיעה כלייתית

• התקפי לב ושבץ

• פגיעה עצבית סוכרתית

ולא זו בלבד:

ההסתמכות על A1C גם הובילה לשימוש בתרופות ישנות יותר לסוכרת שעלולות לפגוע במי שסובל בחסר ב-G6PD

אצל מטופלים עם חסר ב-G6PD, תרופות לסוכרת ממשפחת הסולפנילאוראה, עלולות לגרום לנזק חמצוני לכדוריות הדם ולהאיץ עוד יותר את פירוקן.

כך שבעקבות טיפול בתרופות אלו, נוצרת אשליה של ירידה בערכי A1C שאינה קשורה לשיפור באיזון הסוכרת, אלא להרס מוגבר של כדוריות הדם, שעלול לפגוע במטופל.

מה המשמעות עבור מטופלים?

מטופלים עם חסר ב-G6PD צריכים לדעת: בדיקת A1C צפויה להמעיט בחומרת הסוכרת.

אצל מטופלים אלו, הטיפול בסוכרת לא יכול להתבסס רק על בדיקה זו, אלא על:

• רמות סוכר בצום

• רמות סוכר לאחר העמסת גלוקוז

• בדיקות סוכר ביתיות

• ניטור סוכר רציף

  הבעיה היא שרבים מהמטופלים עם חסר G6PD כלל אינם מודעים לכך, במיוחד מטופלים שלא נולדו בארץ ולא עשו בדיקה לאיתור חסר G6PD בלידה.

לכן חשוב להיות ערניים ולחשוד במצב של חסר באנזים או הרס מוגבר של כדוריות הדם כאשר קיימת אי-התאמה משמעותית בין רמות הסוכר לבין ערכי A1C. זה נכון במיוחד עבור גברים ממוצא עיראקי, לובי, כורדי, או צפון אפריקאי, וכן אצל כל אדם שידוע שהוא סובל מ”רגישות לפול”.

השורה התחתונה:

1. במחקר שלנו זיהינו פערים באבחון ובטיפול בסוכרת בתוך האוכלוסייה הנובעים מהסתמכות על בדיקת דם שממעיטה באופן שיטתי בחומרת הסוכרת אצל רבים מיוצאי ארצות המזרח וצפון אפריקה.

2. כתוצאה מהסתמכות על בדיקת A1C, הן בקווים המנחים והן בקריטריוני הזכאות של סל התרופות, נוצרו אצל מטופלים עם חסר ב-G6PD פערי נגישות לתרופות היעילות ביותר לטיפול בסוכרת ולמניעת סיבוכיה.

3. מצאנו שיעור גבוה יותר של סיבוכי סוכרת חמורים, כאשר הפער אינו נובע מהקפדה פחות טובה של המטופל או מאורח חיים פחות בריא, אלא מהסתמכות על בדיקה שמסתירה את חומרת הסוכרת.

4. הגברת המודעות לכך יכולה לשפר את הטיפול ולהפחית סיבוכי סוכרת באוכלוסייה בישראל.

Type 2 Diabetes in Patients with G6PD Deficiency.

The New England journal of medicine. 2024 Aug 8; 391(6):568-569.

Israel A, Raz I, Vinker S, Magen E, Green I, Golan-Cohen A, Berkovitch M, Merzon E.

doi: 10.1056/NEJMc2406156.

More on Type 2 Diabetes in Patients with G6PD Deficiency. Reply.

The New England journal of medicine. 2024 Oct 31; 391(17):1664.

Israel A, Vinker S, Merzon E.

doi: 10.1056/NEJMc2411261#sa2.

Health disparities in diabetes treatment: The challenge of G6PD deficiency.

Diabetes research and clinical practice. 2025 Jan; 219:111965.

Israel A, Raz I, Green I, Golan-Cohen A, Berkovitch M, Magen E, Vinker S, Merzon E.

doi: 10.1016/j.diabres.2024.111965.

נזקקתי למידע מהיר על תרופות - התוויות, חומרים פעילים, צורות מתן, יצרנים ומידע נוסף - אך בחלקים רבים של בית החולים לא היתה קליטה לאינטרנט.

מתוך התסכול הזה החלטתי לפתח פתרון לעצמי.

בתוך מספר ימים פיתחתי אפליקציית אנדרואיד בשם “תרופון מדיל”, אינדקס לחיפוש תרופות הקיימות בישראל. הרעיון היה פשוט: לשמור את מאגר התרופות ישירות בטלפון, כך שניתן יהיה לחפש מידע גם ללא חיבור לאינטרנט.

מה שהתחיל כפרויקט אישי הפך במהירות לכלי שבו השתמשו אלפי אנשי מקצוע. במהלך השנים האפליקציה צברה למעלה מ-10,000 התקנות ודירוג של 4.8 כוכבים ב-Google Play.

האפליקציה מאפשרת חיפוש לפי:

• שם מסחרי

• חומר פעיל

• סיווג תרופתי

• סריקת ברקוד

המידע מבוסס בעיקר על מאגר התרופות של משרד הבריאות וכולל בין היתר:

• חומרים פעילים

• התוויות

• סיווגים תרופתיים

• מידע על הכללה בסל הבריאות

• מידע על היצרן ובעל הרישום

• מחירי תרופות

• קישורים לעלונים רשמיים לצרכן ולרופא

• קישורים לתמונות ממשרד הבריאות

• מידע נבחר ממאגרי DailyMed וה-FDA

במשך שנים שימשה האפליקציה רופאים, רוקחים, סטודנטים לרפואה, אחיות ואנשי מקצוע נוספים שנזקקו למידע תרופתי זמין ומהיר.

אך תוכנה, כמו כל דבר אחר, מזדקנת.

עם השנים גוגל שינתה שוב ושוב את סביבת הפיתוח של אנדרואיד. ספריות שעליהן התבססה האפליקציה הפכו למיושנות והפסיקו לעבוד. בין ההתמחות, העבודה הקלינית, המחקר, ההוראה והמשפחה, לא מצאתי את הזמן הדרוש לשדרוג הקוד.

לפני כשנה האפליקציה הוסרה מחנות Google Play.

להפתעתי, גם לאחר שהגרסה הרשמית נעלמה, היו משתמשים שהמשיכו להוריד גרסאות ישנות מחנויות אפליקציות חיצוניות.

לאחרונה, גיליתי שה-AI פותר את הבעיה.

בעזרת ChatGPT ו-Gemini הצלחתי לחזור לקוד שלא נגעתי בו שנים, לשדרג אותו לספריות החדשות של אנדרואיד, לפתור בעיות תאימות ולהוסיף מספר שיפורים. משימות שבעבר נראו שידרשו שבועות של עבודה הושלמו בתוך שעות.

האפליקציה עודכנה, שופרה, והיא שוב זמינה למשתמשי אנדרואיד.

אני עדיין משתמש בה באופן קבוע, ולמרות שאני כנראה לא אובייקטיבי לחלוטין, אני חושב שהיא עדיין אחת הדרכים המהירות והנוחות ביותר לקבל מידע על תרופות הקיימות בישראל.

להורדה (למכירי אנדרואיד):
app.medil.co.il

אשמח לקבל הערות, הצעות לשיפור ודיווחים על תקלות.

בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר הילדים המאובחנים עם אוטיזם. חלק מהעלייה הזו משקף מודעות גבוהה יותר, הרחבת הקריטריונים האבחנתיים, שיפור בתוכניות הסקר, וזיהוי של ילדים שבעבר ייתכן שלא היו מקבלים אבחנה.

אך חוקרים רבים סבורים שיש סיבות נוספות לעלייה זו.

האפידמיולוגיה המודרנית מצביעה יותר ויותר על כך שאוטיזם הוא מצב נוירו-התפתחותי רב-גוני, שלו גורמים רבים היכולים לתרום להופעתו.

ASD מייצג ספקטרום נוירו-התפתחותי רחב, הנובע מאינטראקציות מורכבות בין גנטיקה, התפתחות מוחית מוקדמת, מסלולי איתות חיסוניים, דלקת, חשיפות סביבתיות, גורמים מטבוליים ואירועים סביב הלידה המתרחשים בתקופות קריטיות של התפתחות המוח.

המורכבות הזו היא בדיוק הסיבה לכך שמאגרים גדולים של רשומות רפואיות הפכו לחשובים כל כך.

כאשר אוכלוסיות גדולות נבדקות בקפידה לאורך שנים, מתחילים להיחשף דפוסים ביולוגיים.

במחקר שפורסם לאחרונה ב-Journal of Perinatology, קבוצת המחקר שלנו השתמשה ברשומות רפואיות משירותי בריאות לאומית כדי לחקור גורמים אפידמיולוגיים הקשורים לסיכון לאוטיזם.

לצורך כך בנינו עוקבה שכללה 1,861 ילדים שאובחנו עם ASD ו-18,610 ילדי ביקורת תואמים.

הילדים הותאמו בקפידה לגורמי סיכון העיקריים הידועים כקשורים ל-ASD, כולל מין, גיל, מצב סוציו-אקונומי, מגזר, גיל האם ואזור מגורים, במטרה לאפשר בחינה מדויקת ככל האפשר של גורמים הקשורים להריון ולסיכון לאוטיזם.

מה שהתגלה היה קשר “מנה-תגובה” (dose-response) ברור במיוחד בין גיל ההריון בלידה לבין הסיכון ל-ASD בהמשך.

ככל שילד נולד מוקדם יותר, כך עלה הסיכון הסטטיסטי לאוטיזם.

בהשוואה לילדים שנולדו במועד (37-42 שבועות), הסיכון ל-ASD עלה בהדרגה בהתאם לחומרת הפגות:

• פי 1.369 בלידה בשבוע 36

• פי 1.672 בלידה בשבועות 34-35

• פי 2.135 בלידה בשבועות 32-33

• פי 2.945 בלידה בשבועות 28-31

• פי 4.366 בלידה לפני שבוע 28

באפידמיולוגיה, יש חשיבות מיוחדת לסוג כזה של מדרג.

כאשר הסיכון עולה באופן הדרגתי ככל שחומרת החשיפה עולה, הדבר מצביע על כך שהקשר משקף ככל הנראה ביולוגיה אמיתית ולא רק קשר סטטיסטי.

יחד עם זאת, חשוב לפרש את הממצאים בזהירות ובאחריות.

• רוב הילדים שנולדים פגים אינם מפתחים אוטיזם.

• ומנגד, רבים מהילדים המאובחנים עם ASD נולדו במועד.

לכן אין לפרש את הממצאים הללו כניבוי דטרמיניסטי לגבי עתיד ילד מסוים. הם יותר מצביעים על מגמה כללית שבה פגות קשורה לסיכון מוגבר לאוטיזם אצל חלק מהתינוקות.

מה עשוי להסביר תופעה זו?

אחד ההסברים האפשריים קשור להתפתחות החומר הלבן במוח.

בשלבי ההריון המאוחרים, מוח העובר עובר התפתחות מהירה במיוחד. בתקופה זו, מתפתחת קישוריות עצבית, יצירת סינפסות, מיאליניזציה, ויסות חיסוני ותכנות מטבולי.

לידה מוקדמת חושפת את המוח המתפתח לעומסים פיזיולוגיים בשלב פגיע במיוחד.

עקה חמצונית, דלקת עצבית, שינויים באספקת החמצן למוח, דיספונקציה מיטוכונדריאלית ופגיעה בתאי אוליגודנדרוציטים בשלב התפתחות מוקדמת עשויים כולם להשפיע על מסלולי ההתפתחות הנוירולוגית לטווח ארוך.

הרפואה המודרנית שיפרה באופן דרמטי את שיעורי ההישרדות של פגים בעשורים האחרונים. השלב הבא הוא לשאוף למקסם את הסיכוי של ילדים שנולדו פגים, להגיע להתפתחות נוירולוגית מיטבית.

זו אחת הסיבות לכך שחקר האוטיזם מתמקד באבחון, בזיהוי מוקדם ככל האפשר, במעקב התפתחותי ובהבנת גורמי סיכון הניתנים לשינוי כאשר הדבר אפשרי.

במחקר זה ניתחנו נתונים אפידמיולוגיים רחבי-ההיקף שהצטברו ברשומות הרפואיות האלקטרוניות שלנו, בניסיון להבין טוב יותר את הביולוגיה של האוטיזם ולזהות דפוסים ברמת האוכלוסייה שעשויים לסייע בשיפור:

• המעקב ההתפתחותי המוקדם,

• זיהוי ילדים בסיכון מוגבר,

• תזמון התערבויות ותמיכה,

• הקצאת משאבי בריאות וחינוך,

• ואולי בעתיד גם אסטרטגיות מניעה עבור חלק מהפגיעות הנוירו-התפתחותיות הניתנות למניעה.

חשוב להבין כי הגישות המודרניות לאוטיזם מכירות יותר ויותר בכך ש-ASD הוא מצב הטרוגני מאוד.

חלק מהילדים סובלים מהפרעות משמעותיות בתקשורת ובהתפתחות.
אחרים מתפקדים באופן עצמאי עם הבדלים חברתיים עדינים יחסית.
חלקם מציגים גם מוגבלות שכלית, אפילפסיה, תסמינים גסטרואינטסטינליים, הפרעות מוטוריות או מצבים הקשורים למערכת החיסון.
ואחרים אינם מציגים מאפיינים אלו.

יותר ויותר חוקרים בוחנים כיום אוטיזם לא רק כהפרעה התנהגותית, אלא כמצב נוירו-התפתחותי שעשוי להיות מושפע ממערכת החיסון, מסלולי דלקת, עקה מטבולית, רגישות גנטית, אינטראקציות עם המיקרוביום, סיבוכים סביב הלידה ושינויים בקישוריות המוחית.

למחקר האפידמיולוגי על מאגרים רפואיים גדולים יש תפקיד מרכזי במאמץ הזה, משום שהוא מאפשר לזהות אותות ביולוגיים, שקשים לזיהוי במחקרים קטנים.

לעיתים דפוסים הופכים גלויים רק כאשר בוחנים מאות אלפי רשומות רפואיות לאורך זמן.

בתחומים רבים ברפואה, זיהוי מוקדם של דפוסים כאלה הוביל בסופו של דבר להתקדמויות משמעותיות במניעה ובטיפול.

התקווה היא שעל ידי זיהוי מוקדם יותר של אותות ביולוגיים, גורמי סיכון ומסלולי התפתחות, הרפואה תוכל בעתיד לספק תמיכה מוקדמת יותר, התערבויות מותאמות אישית, ואולי אף מניעה של חלק מהפגיעות הנוירו-התפתחותיות.

בינתיים, אוטיזם נותר מצב מורכב מאוד.

אך האפידמיולוגיה המודרנית מתחילה לחשוף כי התפתחות המוח, מערכת החיסון, דלקת, מטבוליזם ופיזיולוגיה מוקדמת של החיים קשורים זה בזה הרבה יותר מכפי שסברה הרפואה בעבר.

וככל שמצטברים הנתונים במאגרי המידע הגדולים, נחשפים יותר הדפוסים הביולוגיים הקשורים להתפתחות ההפערה.

קישור למאמר:

1. Prematurity and Autism: A Dose-Response Relationship Across Gestational Age
   Journal of Perinatology (2026)
   Israel A, Mimouni FB, Vinker S, Mendlovic
   https://doi.org/10.1038/s41372-026-02632-x

החולים סובלים מכאבים מפושטים כרוניים, עייפות, הפרעות שינה, קשיי ריכוז וזיכרון (”ערפל מוחי”), כאבי ראש, תלונות במערכת העיכול, ועוד מגוון רחב של תסמינים שעלולים לפגוע בצורה קשה באיכות החיים. למרות שהמחלה פוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם, הביולוגיה שמאחוריה עדיין אינה מובנת היטב.

במשך עשרות שנים פיברומיאלגיה הוצגה לעיתים בעיקר כהפרעה בתפיסת כאב או כמצב של “רגישות יתר” של מערכת העצבים המרכזית. אך בשנים האחרונות, נתוני בריאות רחבי היקף מתחילים לחשוף תמונה מורכבת הרבה יותר: נראה שהמחלה קשורה לשינויים פיזיולוגיים מערכתיים אמיתיים, שחורגים הרבה מעבר לכאב בלבד.

בשנים האחרונות הקבוצה שלנו חוקרת פיברומיאלגיה באמצעות רשומות רפואיות ממוחשבות של אוכלוסייה ארצית שלמה, במטרה להבין טוב יותר את הביולוגיה של המחלה ואת המחלות הנלוות אליה.

באחד המחקרים האחרונים שלנו בחנו מחלות זיהומיות בקרב יותר מ-9,000 חולי פיברומיאלגיה, והשווינו אותם ליותר מ-46,000 נבדקי ביקורת תואמים מתוך מערכת בריאות ארצית בישראל.

הממצאים היו בולטים מאוד.

חולי פיברומיאלגיה הראו שיעורים מוגברים משמעותית של מגוון רחב של מחלות זיהומיות, כולל:

• זיהומים בדרכי הנשימה העליונות

• דלקת ריאות

• שפעת

• סינוסיטיס

• דלקות בדרכי השתן

• צלוליטיס (זיהום של העור והרקמות התת-עוריות)

• זיהומים פטרייתיים

• קנדידיאזיס

• זיהום בהליקובקטר פילורי

• COVID-19

• וזיהומי CMV (ציטומגלווירוס)

באופן בולט במיוחד, לחולי פיברומיאלגיה היה שיעור גבוה כמעט פי 8 של דלקת פטרייתית בוושט (Candida esophagitis), ויותר מפי 3 של מחלה דלקתית באגן.

חשוב להבין: העלייה בסיכון לא הייתה מוגבלת לסוג אחד של מזהם. היא הופיעה בזיהומים ויראליים, חיידקיים, פטרייתיים ואפילו טפיליים. הדבר מרמז על דפוס פיזיולוגי רחב יותר, ולא על רגישות לפתוגן מסוים בלבד.

בניתוחים הסטטיסטיים בוצעה התאמה לגורמים רבים שעלולים להשפיע על התוצאות, כולל גיל, מין, עישון, השמנה, מצב סוציו-אקונומי ומבנה המעקב הרפואי. למרות זאת, הדפוס נשאר עקבי מאוד לאורך קטגוריות רבות של מחלות זיהומיות.

הממצאים האלו משתלבים בגוף הולך וגדל של ראיות ביולוגיות שמצביעות על כך שפיברומיאלגיה עשויה להיות קשורה להפרעות במערכת החיסון והדלקת, כולל:

• שינויים בציטוקינים (חלבוני תקשורת של מערכת החיסון)

• דלקת במערכת העצבים

• הפרעות באיתות חיסוני

• הפרעות נשימה

• שיבושים במערכת העצבים האוטונומית

• ושינויים ברמות נוגדנים בדם

והזיהומים הם לא הממצא היחיד.

במספר מחקרים ארציים נוספים מצאנו אצל חולי פיברומיאלגיה גם שיעורים מוגברים של:

• מחלות אלרגיות

• הפרעות אנדוקריניות (הורמונליות)

• הפרעות בכפות הידיים

• הפרעות אישיות

• ודפוסים אורתופדיים ייחודיים

כאשר מסתכלים על כל התמונה יחד, עולה האפשרות שפיברומיאלגיה אינה רק “מחלת כאב”, אלא מצב מורכב המערב אינטראקציות בין מערכת העצבים, מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית, דלקת והתנהגות.

רשומות רפואיות ממוחשבות בקנה מידה ארצי מתאימות במיוחד לחשיפת דפוסים ביולוגיים חבויים כאלה.

בניגוד למחקרים מסורתיים שמתמקדים בבדיקת דם בודדת או במסלול ביולוגי יחיד, מאגרי מידע רפואיים ארוכי טווח מאפשרים לחוקרים לראות כיצד מחלות “מתקבצות” באוכלוסייה לאורך שנים:

• אילו זיהומים מופיעים בתדירות גבוהה יותר

• אילו מחלות נוטות להופיע יחד

• אילו תסמינים מופיעים עוד לפני האבחנה

• וכיצד מערכות שונות בגוף משפיעות זו על זו לאורך זמן

והלקח הרחב יותר חורג הרבה מעבר לפיברומיאלגיה עצמה.

ייתכן שמחלות רבות שעדיין איננו מבינים היטב אינן נגרמות ממנגנון יחיד, אלא משילוב מורכב של מספר מערכות ביולוגיות שונות.

נתוני בריאות אנושיים בקנה מידה עצום עשויים לספק דרך חדשה לחקור מחלות כאלה.

לפעמים הביולוגיה נעשית גלויה לעין רק כאשר מנתחים יחד מיליוני רשומות רפואיות.

References:

1. Increased Rates of Infectious Diseases in Fibromyalgia Patients: A Population-Based Case-Control Study.
   Vinker-Shuster M, Magen E, Green I, Merzon E, Golan-Cohen A, Israel A.
   Biomedicines 2024 Dec 12;12(12):2821.
   doi:10.3390/biomedicines12122821.

2. Allergic Comorbidities in Fibromyalgia.
   Magen E, Merzon E, Green I, Magen I, Golan-Cohen A, Vinker S, Israel A.
   Allergy Asthma Proc. 2025 Mar 1;46(2).
   doi:10.2500/aap.2025.46.240080.

3. Fibromyalgia and Hand Diseases: A Case-Control Study.
   Magen E, Aamar S, Feldman V, Magen I, Merzon E, Israel A.
   J Hand Ther. 2025 Sep 23(25)00115-2.
   doi:10.1016/j.jht.2025.07.003.

4. Endocrine Comorbidities in Fibromyalgia.
   Magen E, Tolkin L, Aamar S, Magen I, Merzon E, Green I, Golan-Cohen A, Vinker S, Israel A.
   Clin Endocrinol (Oxf). 2026 Apr;104(4):386-393.
   doi:10.1111/cen.70063.

5. Personality Disorders in Patients with Fibromyalgia.
   Magen E, Geishin A, Weizman A, Magen I, Merzon E, Ashkenazi S, Vinker S, Israel A.
   J Psychosom Res. 2026 Mar;202:112536.
   doi:10.1016/j.jpsychores.2026.112536.